היקפו של המגזר השלישי בישראל – גידול מתמשך

המגזר השלישי בישראל ממשיך לצמוח בעקביות, צמיחה המוצאת את ביטויה הן בגידול במספר ארגוני המגזר השלישי הפועלים בארץ, והן בהיקף הכלכלי של פעילותם. בשנת 2002 היו בישראל 22,314 ארגוני מגזר שלישי פעילים לפי אומדן שמרני מהווה מספר זה גידול של 45% בהשוואה לשנת 1997 שמשמעו 1,397 ארגונים פעילים נוספים מדי שנה בממוצע, תוספת שנתית ממוצעת בת 9% למספר הארגונים הפעילים .

היות שהאוכלוסייה בישראל גדלה בשנים אלו בשיעור של 12.4%, התוצאה היא גידול משמעותי בשיעור הארגונים ביחס לאוכלוסיה: בעוד שבשנת 1997 פעלו בישראל 2.6 ארגונים לכל אלף תושבים, הרי בשנת 2002 הגיע שיעורם לכדי 3.4 ארגונים פעילים לכל אלף תושבים. יחד עם זאת, כיון שהגידול בהיקף הפעילות הכלכלית של המגזר בתקופה זו לא היה כה גבוה, נראה כי מרבית הארגונים שהתווספו למגזר בשנים אלו היו קטנים מבחינת היקף פעילותם הכלכלית.

היקף התעסוקה במגזר השלישי בשנת 2002 הגיע לכדי 236,152 משרות מלאות ,חלקו של המגזר השלישי בתעסוקה הכוללת במשק בישראל גדל בשנים 1995-2002 בהשוואה לכלל התעסוקה במשק. 10.9% מהתעסוקה במשרות מלאות במשק בשנת 2002 הייתה בארגוני מגזר שלישי, ובמילים אחרות - כמעט אחת מכל תשע משרות מלאות בישראל מוחזקת על-ידי עובד או עובדת בארגון מגזר שלישי. בשנת 1995 שיעור התעסוקה במגזר השלישי היה 9.3% מהתעסוקה בכלל המשק. תרשים א.1 מראה את הגידול הרציף בחלקו של המגזר השלישי בכלל התעסוקה במשק הישראלי. משקלו של המגזר בתעסוקה בישראל גדל כמעט בשליש באחת-עשרה השנים מ-1991 (8.3% מכלל התעסוקה במשק)
 ועד 2002 (10.9%).

ההוצאות השוטפות של ארגוני המגזר השלישי הסתכמו בשנת 2002 בלמעלה מ-65 מיליארד ש"ח. כמחצית מסכום זה,     כ-31 מיליארד ש"ח, הוצאו על שכר עבודה והוצאות נלוות לשכר עבודה כמסי שכר. בהשוואה לסך ההוצאות השוטפות של המגזר ב-1995, הסכום הנוכחי משקף גידול ריאלי בן 38% בהיקף הפעילות הכלכלית של המגזר . יש לציין שהתמ"ג צמח בשנים אלו בשיעור פחות מזה – 28%, ועל-כן, כאשר אומדים את היקף הפעילות הכספית (במונחים של הוצאות שוטפות) של המגזר השלישי בהשוואה לתוצר המקומי הגולמי, מתגלה שהיקף ההוצאות של המגזר גדל לכדי 13.3% מהתמ"ג. זהו גידול בהשוואה לשיעור שמצאנו בשנת 1995 – 12.4%. משמעותו של גידול זה היא גם שחלקו של המגזר בכלל המשק הישראלי גדל בשנים אלו.

הגידול בהיקפו של המגזר השלישי מוסבר בתהליכים שונים בחברה ובכלכלה בישראל, אשר הגבירו את חשיבותו של המגזר השלישי בתחומים שונים. הירידה בחשיבותן של המפלגות בישראל ושקיעתן כמפלגות המון, שמוצאת את ביטוייה בהצטמצמות ההשתתפות הציבורית בבחירות ובפיחות באמון הציבור בממשלה ובמערכת הפוליטית בכלל, תרמה לעליה בחשיבותה של פוליטיקה חוץ-פרלמנטארית ואגב כך בחשיבותו של המגזר השלישי. בנוסף, חלה עליה בלגיטימיות של פוליטיקה סקטוריאלית ובחשיבותה של פוליטיקה של קבוצות לחץ. ישראל נעשית יותר ויותר מגוונת מבחינה חברתית, בדרכה להפוך לחברה רב-תרבותית. כתוצאה מהתהליכים המפורטים לעיל, אנו מוצאים עליה בהיצע של ארגונים המוקמים על-ידי קבוצות עניין וקבוצות תרבותיות שונות, שמודגמת בגידול המואץ בהקמתם של ארגונים בתחום הסביבה ובתחום התרבות והפנאי.

מאידך, המיתון הכלכלי בישראל מאז שנת 2000 בעקבות התעוררותה המחודשת של האינתיפאדה ויישומה של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית פגעו במיוחד במגזר השלישי עקב צמצום ניכר בהוצאות של הממשלה על שירותים חברתיים. תמורות אלו מסבירות את אי ההתאמה בין הגידול המואץ במספר הארגונים הפעילים לבין הגידול המתון מכך בהיקפי הפעילות הכלכלית של המגזר השלישי. הקיצוצים בהוצאות הממשלה על שירותים חברתיים, ובפרט הצירוף של מיתון וצמצום בקצבאות, הגביר באופן משמעותי את העוני בישראל והביא לצמצומו של המעמד הבינוני. עקב כך התגבר באופן ניכר הביקוש לשירותיהם של ארגוני מגזר שלישי בתחומי הרווחה, ביקוש שמודגם באופן דרמטי בגידול המואץ בהקמת ארגונים המספקים מזון וארוחות חמות (לוינסון 2005).

אולם עקב הצמצום בתקציבים הממשלתיים המופנים לתמיכה בשירותים מעין אלו, ועקב הקושי הגובר של לקוחותיהם להשתתף במימון השירותים, הארגונים מתקשים לעמוד בביקוש המוגבר לשירותיהם. הדלדול בתקציבים הממשלתיים מצריך פיתוח מקורות משאבים חלופיים, ואכן אנו מוצאים גידול במספר הקרנות הפילנתרופיות המוקמות בתקופה זו. יחד עם זאת, הנתונים מראים שמספר הקרנות עלה בשיעור נמוך בהשוואה לתחומים אחרים. וכן, למרות הגידול במספר הקרנות אנו לא רואים גידול מקביל במשקלן הכלכלי במגזר השלישי, דבר שמעיד שכוחן כחלופה למימון ממשלתי לא גבר, וניסיונו של הממשל לעודד מקורות פילנתרופיים כתחליף למימון ממשלתי זוכה להצלחה חלקית ביותר.

את הפרסום במלואו ניתן להשיג דרך המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.